סקירת יום עיון בנושא טיפול אינטגרטיבי

puzzle-1005562_1920

אינטגרציה בטיפול נפשי – סקירת יום עיון במכללה האקדמית (25/11/16)

יום העיון, שהתקיים במכללה האקדמית, הציג את הטיפול האינטגרטיבי כמעין גישת-על לטיפול, ולמרות שיש לה פנים רבות ביותר, היא ככל הנראה הגישה הרווחת היום בקרב מטפלי בריאות הנפש. אנסה להציג כאן את עקרי הדברים.

פרופסור גולן שחר פתח את הרצאתו באמירה מעודדת ומקרבת – כיום רובם הגדול של המטפלים הם למעשה אינטגרטיביים, יש מקום לגישות שונות ואף עדיף לעשות בהן שימוש גמיש ולא דוגמטי. גולן הציע את את הפרדיגמה הפרגמטיסטית של וויליאם ג'יימס כמטא-גישה המנחה אותנו כיצד עלינו להשתמש בכלים הטיפוליים שבידינו – בקצרה פרגמטיזם אומר שאין לנו גישה לאמת מוחלטת, ועל כן עלינו להשתמש במה שעובד. מטפל אינטגרטיבי בקיא במספר גישות ומיומן במספר גדול של כלים, ועליו לשקול שילוב מייטבי ביניהם כך שיפיק תועלת למטופל. גולן הציע שטיפול אינטגרטיבי מכיל (לפחות) שני אלמנטים בסיסיים המקיימים דיאלקטיקה: רפלקציה (התבוננות – בנפש המטופל, המטפל ובאינטראקציה האינטרסובייקטיבית), שעונה לצורך של כל אדם להבין את עצמו (ולטעמי הכוונה כאן היא גם להבין את האחר ואת הקשרים בהם הוא נמצא); והתמודדות (מגוון הכלים, שיטות ומיומנויות שניתן לעבוד עליהן בטיפול).

בהמשך דיברה דר' סיגל זילכה-מנו על המחקר הקליני בנושא הקשר הטיפולי ככלי תרפויטי בפני עצמו, ובאמצעות שאלוני דיווח עצמי שהעבירו למטפלים ומטופלים ושהתיייחסו לטיב הקשר הטיפולי, נמצא כי עלייה באיכות הקשר לפי דיווח המטופלים, מקדימה הטבה סימפטומטית.

ההרצאה השלישית מאת פרופ' גארי דיימונד הדגישה את חשיבות העיבוד הרגשי בטיפול, ולמעשה הציבה אותו כפקטור שינוי מרכזי ביותר בטיפול אינטגרטיבי (ואולי גם באופן כללי בפסיכותרפיה). גארי נתן דוגמאות תיאורטיות וקליניות משלוש גישות טיפול שונות: PE (חשיפה ממושכת ממדרשם של פואה וקוזאק), EFT (טיפול ממוקד רגש של גרינברג), וטיפול משפחתי ממוקד רגש (שאמון על פיתוחו פרופסור דיימונד). באמצעות סרטונים הלקוחים מטיפולים בכל אחת מהגישות הללו, גארי הראה כיצד העיבוד הרגשי בא לביטוי בטיפול, והחשיבות שיש באקטיבציה הרגשית ובמידת עצמתה (גבוהה אך לא מידי) במהלכו.

ההרצאה המסכמת ניתנה מאת דר' שרון זיו-ביימן, שהציגה מקרה טיפולי, במהלכו הראתה כיצד המעבר בין עמדות טיפוליות שונות, ושימוש בכלים מגישות שונות, הוא חיוני ואף אינהרנטי בהבנתה את הטיפול האינטגרטיבי. שרון השתמשה בביטוי "כירת הבישול" לצורך המחשת החשיבות שיש לאותם מעברים בין גישות ועמדות ליצירת התבשיל המתאים למטופל.

בעיני יום העיון היה מעשיר ומעניין, אך המסר העיקרי אתו יצאתי היה של פיוס ואינטגרציה, של הרחבת הלב והמבט לעבר גישות שונות, ובחינת הממשק האפשרי ביניהן. לטעמי השאלה היא כבר לא "איזו גישה הכי יעילה ?", יותר רלוונטי וחשוב בעיני לשאול "איך ניתן לשלב בין גישות ?". ככל הנראה המחקר גם הולך לכיוון הזה, ואנחנו רואים יותר ויותר גישות אינטגרטיביות שתופסות מקום בשיח הטיפולי. אישית, זה משמח אותי מאוד, מסקרן וממריץ ללמוד עוד.