חשיבות הלב בחשיבה ורגש

heart-864605_1920

רגשות לעומת חשיבה הגיונית

בתרבות המערב לעיתים מדברים על הרגשות שלנו וההיגיון כניגודים. הלב שלנו מקושר, לפחות בשפה היומיומית, עם הרגשות ("לב שבור", "לב אוהב", או לחילופין "לב של אבן"), בעוד שהמח נחשב כאחראי על החשיבה וההיגיון. למרות התפיסה הזאת, בעשורים האחרונים המדע החל להכיר בהשפעתם של הרגשות השונים על החשיבה (ושל החשיבה על הרגשות), ולמעשה כיום מקובלת ההנחה שהרגשות הם חלק ממערכת עיבוד מידע מורכבת ויעילה במיוחד, הפועלת פעמים רבות במהירות רבה יותר מאשר החשיבה המודעת. הרגשות הם מרכזיים בתפקוד ובהישרדות שלנו, הם מוסרים לנו מידע על המצב הנוכחי, מצביעים לנו על הצרכים שלנו ומספקים לנו מוטיבציה לפעולה. פחד, למשל, מסמן על סכנה קרובה ומביא אותנו להתגוננות או בריחה; כעס מסמן על הפרה של גבולות וציפיות ומביא אותנו להילחם על שלנו ולהציב גבולות; עצב מסמן על אובדן ומביא אותנו במקרים רבים לחפש קרבה אנושית ונחמה.

פעילות הלב מושפעת מאוד מן הרגשות השונים, רגשות חיוביים עוזרים לשמור על תפקוד לב תקין, בעוד שרגשות שליליים נחשבים כמזיקים לפעולת הלב. מחקרים שונים הראו כי רגשות שליליים ומצבי מצוקה (דיכאון, חרדה) מקושרים למחלות לב. הלב הוא הרבה יותר ממשאבה, הוא מתקשר עם המח בארבעה מישורים שונים (עצבי-חשמלי, הורמונלי, לחץ הדם, אלקטרו-מגנטי), הוא מקבל מידע מהמח ושולח אליו מידע בו-זמנית. למעשה הלב משפיע על הרגשות לא פחות מאשר שהוא מושפע מהם.

מערכת העצבים והלב
מערכת העצבים מכילה את מערכת העצבים המרכזית (המח וחוט השדרה) והפריפריאלית (המעצבבת את שאר חלקי הגוף). מערכת זו אחראית על שתי מערכות מרכזיות ביותר בתפקוד שלנו: המערכת הסימפתטית – אחראית על הגברת עוררות ותגובות מסתגלות ("דוושת הגז"), והמערכת הפרא-סימפטית – אחראית על הפחתת עוררות, שיקום הגוף ושימור אנרגיה ("דוושת הבלם"). כשקורה לנו משהו מעצבן\מרגיז\מלחיץ מופעלת תגובה מוחית אוטומטית המכונה "הלחם או ברח", ותפקידה להביא את הגוף לכדי התמודדות עם סכנות. תגובה זו גורמת למערכת הסימפתטית לקחת פיקוד, ובין השאר מביאה לעליה בדופק ובלחץ הדם. לחילופין, כאשר אנחנו רגועים המערכת הדומיננטית היא הפרא-סימפתטית, הדופק בדרך כלל נמוך יותר. ללב יש חלק פעיל בתהליכים אלו, בין השאר באמצעות עצב הואגוס העובר בלב ומתחבר לגזע המח ומשם לאזור הרגשי במח.
האיזון בין המערכות השונות (סימפתטית ופרא-סימפתטית) יוצר עליות וירידות בדופק, שינויים המושפעים מצורכי המערכות השונות בגוף. מצב מאוזן ותקין כולל דומיננטיות פרא-סימפתטית ושונות בדפוס הדופק (השנויים בפרק הזמן בין פעימה לפעימה). זהו מצב של הרמוניה בין מערכות הגוף השונות (קוהרנטיות). מצב לא תקין הוא כזה שמאופיין בשינויים לא אחידים בקצב הלב (חוסר קוהרנטיות). חוסר קוהרנטיות מקושר להפרעות נפש שונות, מחלות לב וריאה ותמותה בטרם עת.