בריונות על רקע נטייה מינית

בריונות

תופעת גילויי בריונות על רקע נטייה מינית – נתונים מדאיגים: מאמר מאת הפסיכולוג איתן טמיר

נכון שהשנה היא 2017 וישנה סבלנות רבה הרבה יותר לנטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית, אולם ממחקר חדש שנערך בנושא בארה"ב עולה כי התופעה עדיין שרירה וקיימת. עדיין, אחד מכל חמישה תלמידי תיכון בארה"ב חווה איומים והצקות יום-יומיים. כאשר מדובר בנערים ונערות הומואים ולסביות – מדובר על אחד מכל שלושה.
הנתונים מדאיגים בעיקר בשל הקשר שנמצא בין תופעות בריונות לפגיעה קשה בבריאות הנפשית, תופעות של דיכאון ואף ניסיונות אובדניים בגיל הנעורים. בגיל הנעורים אנו בונים את הזהות העצמית שלנו והדבר נעשה בקשר מתמיד עם הסביבה. בשל כך, הפגיעות להצקות ולהטרדות, במיוחד בסביבת בית הספר משפיעה רבות על הדימוי העצמי וההתפתחות הרגשית.
מורים בבתי ספר תיכוניים בארצות הברית מדווחים כי על אף המיתוס הרווח, שהדור הצעיר הינו פתוח וליברלי יותר בנוגע לקשת הנטייה המינית, הם עדים להטרדות יום יומיות ואף לפשעי שנאה של ממש.

מדוע זה קורה?

כאמור, גיל ההתבגרות הוא הגיל בו מתפתחת הזהות העצמית וכחלק ממנה הזהות והנטייה המינית. הפתיחות היחסית לקשת האפשרויות שבזהות ובנטייה המינית, הבאה לידי ביטוי במדיה הפופולארית, ברשתות החברתיות ומיוצגת על ידי גיבורי תרבות נערצים מאפשרת את הבחירה, המגוון והשוני. בני נוער אחרים המזהים עצמם על קשת הנטייה המינית מעוררים פחדים שמהדהדים גם אצל אחרים. כאשר אין בשלות מספקת להתמודד עם השאלות הנוגעות בגוף ובנטייה המינית ובפרט כאשר אין מספיק שיח שיוזם עולם המבוגרים, הדבר יכול להוביל לזעם ותוקפנות כלפי קורבנות שמייצגים את אותן תחושות ושאלות קיומיות.

העלאת המודעות

חשוב שהורים, מורים ואנשי מקצוע נוספים שעובדים עם בני נוער לא "ינוחו על זרי הדפנה". הרוח הליבראלית של התקופה בה אנו חיים הינה שברירית ולא תמיד מתבטאת בסובלנות ובפתיחות. הפעולה הכרחית בשני מישורים. האחד, עבודה חינוכית עם בני הנוער, במטרה לפתח מודעות ואמפתיה כלפי האחר. בנוסף, יש לחשוף את בני הנוער לכלל האפשרויות הקיימות בזהות ובנטייה מינית ושכל בחירה והתנסות אישית שאינה פוגעת באחר או בעצמי, הינה לגיטימית לחלוטין. מעבר לידע התאורטי, המסר החשוב ביותר הוא ש"אפשר לדבר על זה". הדבר יכול להוות פורקן למתחים, שבהיעדר השיחה יכולים היו לבוא לידי ביטוי באלימות כלפי האחר. המישור השני הוא בעזרה הפרטנית בהתמודדות של נערים ונערות הומואים ולסביות בתהליך היציאה מהארון וההתמודדות האישית והחברתית הנלווית אליה. כאמור, אף אחד ממקרי האלימות לא מתרחש בחלל ריק. ככל שנשלב פתרון הנשען על שני המישורים, כך תתאפשר פריצת דרך של ממש בפתיחות ובסובלנות כלפי האחר וגם בתחושת המוגנות שחווים תלמידים בבתי הספר, אותה הם ייקחו אחר כך גם לבגרותם.