הפרעת בדימוי גוף

הפרעת גוף דיסמורפית (BDD) היא הפרעה ממשפחת ההפרעות הטורדניות. הסובל מהפרעת גוף דיסמורפית מוטרד באופן קיצוני ממאפיינים מסוימים בגופו, אותם הוא תופס כפוגמים במראהו החיצוני. ההפרעה גורמת לאדם להיות מוטרד לגבי המראה החיצוני שלו ולרוב גם לאופן שבו אנשים יתפסו אותו. דוגמאות לכך הן אדם בעל צלקת קטנה על מצחו, שסבור שהיא מעוותת את מראהו לחלוטין; אישה הסבורה שאפה בעל מראה חריג; אדם הסבור שאזניו מעוותות ומכערות את פניו לחלוטין.

בטחון נמוך לעומת הפרעת גוף דיסמורפית

כמעט כולנו מרגישים בתקופה כלשהי בחיינו חוסר שביעות רצון לגבי המראה שלנו, תקופות אלו באות והולכות, ובדרך כלל אנו שוכחים מכך בסופו של דבר.

עם זאת, אדם הסובל מהפרעת גוף דיסמורפית (BDD) חווה את מחשבותיו באופן עוצמתי ומציאותי ביותר, ואלו גורמות לו מצוקה רבה ביומיום. הוא מאמין באמת ובתמים שהוא מעוות ופגום, ושאנשים יכולים להבחין בפגמים שלו. מחשבות אלו הן עמידות במיוחד, וגם אישורים ומחמאות מהסביבה הקרובה של אותו אדם לא יעזרו לשנות אותן.

תסמינים נפוצים בהפרעת גוף דיסמורפית:

– התנהגויות כפייתיות שונות כגון התבוננות ממושכת במראות, ניסיונות הסוואה של הפגם הפיזי, חיטוטים בעור, תלישת שיער, השוואות בין חלקי הגוף השונים לאלה של אנשים אחרים

– השקעת מאמצים בהסתרת האיזור שנתפס כפגום

–  מחשבות ודימויים טורדניים בנוגע לפגם הפיזי ולמראה באופן כללי

– בושה והימנעות מסיטואציות חברתיות, חרדה חברתית

– דימוי עצמי ירוד

– דיכאון

טיפול בהפרעת גוף דיסמורפית

מבחינה מחקרית נמצאו שני סוגי טיפול יעילים להפרעת גוף דיסמורפית (BDD), האחד הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי והשני הוא טיפול באמצעות תרופות ממשפחת SSRI. כמו כן, נמצא כי שילוב של שני סוגי הטיפול מועיל גם הוא, ולעיתים אף יותר מכל אחד מהם בנפרד.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא שיטת טיפול מבוססת מחקר המסייעת בשינוי דפוסי התנהגות וחשיבה בלתי מועילים. במהלך הטיפול קובעים מטרות ספציפיות ועובדים באופן שיטתי ומובנה להשגתן, בדרך כלל בתוך מסגרת זמן קצובה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעת גוף דיסמורפית ישלב מרכיבים של חשיפה מדורגת למצבים מאיימים בהם האדם נוהג לעסוק באופן אובססיבי בהופעתו, תוך כדי לימוד של טכניקות התמודדות במהלך אותם מצבים. כמו כן, תעשה עבודה ממוקדת על שינוי מחשבות ואמונות מזיקות הקשורות להופעה ולדימוי הגוף. לעיתים משלבים גם אלמנטים נוספים כגון עיבוד זיכרונות כואבים הקשורים לבעיה הנוכחית, אימוני קשב המסייעים להסית את המיקוד מן האיבר הפגום לכאורה ועוד. משך הטיפול משתנה לפי חומרת המצב ותדירות המפגשים, אך בדרך כלל מדובר על חצי שנה עד שנה.