הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

בזמן סכנה זה טבעי לגמרי להרגיש פחד. הפחד הזה מפעיל תגובות פיזיולוגיות אוטומטיות המכינות אותנו להילחם בסכנה או להימנע ממנה. תגובת חירום זו מכונה תגובת "הילחם או ברח" (Fight or Flight), זוהי תגובה הישרדותית השומרת עלינו מפגיעה. עם זאת בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) המנגנון המוחי האחראי על תגובת "הילחם או ברח" משתבש. אנשים הסובלים מ-PTSD עשויים להרגיש פחד גם כאשר אינם מצויים בסכנה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) מתפתחת לאחר חשיפה לאירוע מסכן חיים או כל אירוע קשה אחר הכולל פגיעה פיזית או נפשית. אנשים עשויים לפתח PTSD  גם לאחר שנכחו באירוע בו לאדם קרוב נגרם נזק.

הסימפטומים העיקריים בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD):

– חוויה מחדש של האירוע: מחשבות ודימויים פולשניים מהאירוע עצמו (פלאשבקים) וסיוטי לילה

– הימנעות: ממקומות, מצבים ואובייקטים המזכירים את האירוע, כהות רגשית, איבוד עניין בפעילויות שבעבר נחשבו
כמהנות, קושי  ליזכור פרטים מהאירוע הטראומטי

– עוררות יתר: תגובת בהלה מוגזמת (גם מדברים קטנים), עצבים ומתח, קשיים בשינה ובריכוז והתקפי זעם

– תסמינים רגשיים: דיכאון, בושה ואשמה

טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

ישנם מספר טיפולים שהוכחו כיעילים ב-PTSD, ביניהם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, EMDR וביופידבק. למעשה מרבית הטיפולים ב-PTSD יכללו מרכיבים של עיבוד חוויית הטראומה, הבנייה קוגניטיבית (עבודה על דפוסי מחשבה שהושפעו כתוצאה מהאירוע הטראומטי) ושיטות להפחתת עוררות פיזיולוגית. משך הטיפול עשוי להשתנות לפי חומרת המצב. במחקרים נמצא כי ניתן להשיג שיפור משמעותי בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי במהלך 12-16 מפגשים.