סכמה תרפיה

סכמה תרפיה היא גישה טיפולית המשלבת אלמנטים מן הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יחד עם  אלמנטים מתיאוריות שונות (תיאורית ההתקשרות, גשטאלט, יחסי אובייקט) לכדי שיטה מאוחדת, עשירה ואינטגרטיבית, הנותנת מענה להפרעות אישיות והפרעות נפשיות כרוניות אחרות הנחשבות עמידות בפני טיפול. להמשיך לקרוא סכמה תרפיה

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא סוג של טיפול באמצעות שיחה המסייע בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. המחשבות, הרגשות, התחושות וההתנהגויות שלנו מתקיימות במקום אחד, בעצמינו. על כן הן קשורות אחת בשנייה ומושפעות אחת מן השנייה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עוזר בכך שמפרק את הבעיות שלנו לחלקים קטנים וניתנים להבנה, באופן כזה שמאפשר לשנות דפוסים בעייתיים, ובכך להביא להקלה בכאב והטבה בתחומי השחים השונים של האדם. להמשיך לקרוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא סוג של טיפול באמצעות שיחה המסייע בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות.

המחשבות, הרגשות, התחושות וההתנהגויות שלנו מתקיימות במקום אחד, בעצמינו. על כן הן קשורות אחת בשנייה ומושפעות אחת מן השנייה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עוזר בכך שמפרק את הבעיות שלנו לחלקים קטנים וניתנים להבנה, באופן כזה שמאפשר לשנות דפוסים בעייתיים, ובכך להביא להקלה בכאב והטבה בתחומי השחים השונים של האדם.

בשונה מסוגי טיפול אחרים המתמקדים בעבר, טיפול CBT עוסק בבעיות וקשיים יומיומיים ומתמקד בהווה. זוהי שיטה פרקטית ויעילה ולרוב מוגבלת בזמן. במהלך הטיפול מגדירים מטרות ספציפיות ומסגרת זמן של עבודה עליהן. בפגישות מדברים על מצבים בעייתיים מן היומיום ומפרקים אותם לגורמים (רגשות, מחשבות, תחושות והתנהגויות).

המטפל ביחד עם המטופל מנתחים את המרכיבים השונים ומזהים את ההשפעה שלהם אחד על השני ועל המטופל. כך ניתן לבחון את יעילותם של דפוסי חשיבה והתנהגות. בהמשך בוחרים משימות שיקדמו את המטופל בהשגת מטרותיו לרבות שינוי דפוסי החשיבה. את המשימות הללו עליו לבצע בין הפגישות, כך שהטיפול למעשה מתקיים לא רק בפגישה עצמה, אלא גם מחוצה לה. דבר זה מאפשר לתהליכי שינוי לנוע מהר יותר.

המטרה הסופית היא שהמטופל ירכוש כישורים מסוימים שיועילו בהתמודדות עם הקשיים בחייו גם לאחר סיום הטיפול. כך למעשה האדם הופך להיות המטפל של עצמו.

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)

הפרעה טורדנית כפייתית, או בקיצור OCD, היא הפרעה כרונית ונפוצה, במהלכה האדם סובל ממחשבות נשנות בלתי רצוניות (אובססיות) ומדחף לבצע התנהגויות כפייתיות (קומפולסיות) שוב ושוב. מחשבות אובססיביות עלולות להשתנות מבחינת התוכן שלהן, אך הופעתן דומה – מחשבות, דימויים ודחפים בלתי רצוניים הגורמים חרדה או אי-נחת משמעותית. אובססיות עשויות לחוג סביב פחד מחיידקים, מחלות וזיהום; מחשבות דוחות בעלות תכנים של מיניות אסורה, אלימות ופגיעה באחר ובעצמי; דת וכפירה; צורך בסימטריה ודיוק; ספקות בנושאים שונים, לרבות זהות מינית, זוגיות, תעסוקה וקושי כללי בקבלת החלטות. להמשיך לקרוא הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

בזמן סכנה זה טבעי לגמרי להרגיש פחד. הפחד הזה מפעיל תגובות פיזיולוגיות אוטומטיות המכינות אותנו להילחם בסכנה או להימנע ממנה. תגובת חירום זו מכונה תגובת "הילחם או ברח" (Fight or Flight), זוהי תגובה הישרדותית השומרת עלינו מפגיעה. עם זאת בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) המנגנון המוחי האחראי על תגובת "הילחם או ברח" משתבש. אנשים הסובלים מ-PTSD עשויים להרגיש פחד גם כאשר אינם מצויים בסכנה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) מתפתחת לאחר חשיפה לאירוע מסכן חיים או כל אירוע קשה אחר הכולל פגיעה פיזית או נפשית. אנשים עשויים לפתח PTSD  גם לאחר שנכחו באירוע בו לאדם קרוב נגרם נזק.

הסימפטומים העיקריים בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD):

– חוויה מחדש של האירוע: מחשבות ודימויים פולשניים מהאירוע עצמו (פלאשבקים) וסיוטי לילה

– הימנעות: ממקומות, מצבים ואובייקטים המזכירים את האירוע, כהות רגשית, איבוד עניין בפעילויות שבעבר נחשבו
כמהנות, קושי  ליזכור פרטים מהאירוע הטראומטי

– עוררות יתר: תגובת בהלה מוגזמת (גם מדברים קטנים), עצבים ומתח, קשיים בשינה ובריכוז והתקפי זעם

– תסמינים רגשיים: דיכאון, בושה ואשמה

טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)

ישנם מספר טיפולים שהוכחו כיעילים ב-PTSD, ביניהם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, EMDR וביופידבק. למעשה מרבית הטיפולים ב-PTSD יכללו מרכיבים של עיבוד חוויית הטראומה, הבנייה קוגניטיבית (עבודה על דפוסי מחשבה שהושפעו כתוצאה מהאירוע הטראומטי) ושיטות להפחתת עוררות פיזיולוגית. משך הטיפול עשוי להשתנות לפי חומרת המצב. במחקרים נמצא כי ניתן להשיג שיפור משמעותי בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי במהלך 12-16 מפגשים.

הפרעת בדימוי גוף

הפרעת גוף דיסמורפית (BDD) היא הפרעה ממשפחת ההפרעות הטורדניות. הסובל מהפרעת גוף דיסמורפית מוטרד באופן קיצוני ממאפיינים מסוימים בגופו, אותם הוא תופס כפוגמים במראהו החיצוני. ההפרעה גורמת לאדם להיות מוטרד לגבי המראה החיצוני שלו ולרוב גם לאופן שבו אנשים יתפסו אותו. דוגמאות לכך הן אדם בעל צלקת קטנה על מצחו, שסבור שהיא מעוותת את מראהו לחלוטין; אישה הסבורה שאפה בעל מראה חריג; אדם הסבור שאזניו מעוותות ומכערות את פניו לחלוטין.

בטחון נמוך לעומת הפרעת גוף דיסמורפית

כמעט כולנו מרגישים בתקופה כלשהי בחיינו חוסר שביעות רצון לגבי המראה שלנו, תקופות אלו באות והולכות, ובדרך כלל אנו שוכחים מכך בסופו של דבר.

עם זאת, אדם הסובל מהפרעת גוף דיסמורפית (BDD) חווה את מחשבותיו באופן עוצמתי ומציאותי ביותר, ואלו גורמות לו מצוקה רבה ביומיום. הוא מאמין באמת ובתמים שהוא מעוות ופגום, ושאנשים יכולים להבחין בפגמים שלו. מחשבות אלו הן עמידות במיוחד, וגם אישורים ומחמאות מהסביבה הקרובה של אותו אדם לא יעזרו לשנות אותן.

תסמינים נפוצים בהפרעת גוף דיסמורפית:

– התנהגויות כפייתיות שונות כגון התבוננות ממושכת במראות, ניסיונות הסוואה של הפגם הפיזי, חיטוטים בעור, תלישת שיער, השוואות בין חלקי הגוף השונים לאלה של אנשים אחרים

– השקעת מאמצים בהסתרת האיזור שנתפס כפגום

–  מחשבות ודימויים טורדניים בנוגע לפגם הפיזי ולמראה באופן כללי

– בושה והימנעות מסיטואציות חברתיות, חרדה חברתית

– דימוי עצמי ירוד

– דיכאון

טיפול בהפרעת גוף דיסמורפית

מבחינה מחקרית נמצאו שני סוגי טיפול יעילים להפרעת גוף דיסמורפית (BDD), האחד הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי והשני הוא טיפול באמצעות תרופות ממשפחת SSRI. כמו כן, נמצא כי שילוב של שני סוגי הטיפול מועיל גם הוא, ולעיתים אף יותר מכל אחד מהם בנפרד.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא שיטת טיפול מבוססת מחקר המסייעת בשינוי דפוסי התנהגות וחשיבה בלתי מועילים. במהלך הטיפול קובעים מטרות ספציפיות ועובדים באופן שיטתי ומובנה להשגתן, בדרך כלל בתוך מסגרת זמן קצובה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעת גוף דיסמורפית ישלב מרכיבים של חשיפה מדורגת למצבים מאיימים בהם האדם נוהג לעסוק באופן אובססיבי בהופעתו, תוך כדי לימוד של טכניקות התמודדות במהלך אותם מצבים. כמו כן, תעשה עבודה ממוקדת על שינוי מחשבות ואמונות מזיקות הקשורות להופעה ולדימוי הגוף. לעיתים משלבים גם אלמנטים נוספים כגון עיבוד זיכרונות כואבים הקשורים לבעיה הנוכחית, אימוני קשב המסייעים להסית את המיקוד מן האיבר הפגום לכאורה ועוד. משך הטיפול משתנה לפי חומרת המצב ותדירות המפגשים, אך בדרך כלל מדובר על חצי שנה עד שנה.

חרדה ופניקה

זה לגמרי נורמלי להרגיש חרדה בסיטואציות מאתגרות, כגון ראיון עבודה, מבחן קשה או דייט. עם זאת כשהדאגות והפחדים בעלי עוצמה חזקה, תופסים נפח משמעותי מחיי היומיום ופוגעים בתחומי חיים שונים החשובים לך, יתכן ומדובר על הפרעת חרדה. ישנם סוגים שונים של הפרעות חרדה – ודרכי טיפול ספציפיות המתאימות להן. ברגע שהשגת הבנה לגבי הפרעת החרדה שלך, ישנם צעדים שניתן לנקוט על מנת לצמצם את הסימפטומים ולהשיב את תחושת השליטה לחייך. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, השיטה שנמצאה כיעילה ביותר לטיפול בהפרעות חרדה, אנו לומדים את הדרכים והשיטות על מנת להשיג זאת.

הפרעות החרדה
חרדה היא תגובה טבעית של גופינו לאור סכנה, מעין אזעקה פנימית המתעוררת בכל פעם שאנו מרגישים מאוימים, תחת עומס כבד או במצבי לחץ.
מידה מתונה של חרדה עשויה לעזור לנו במצבים שונים. היא מסייעת לנו לשמור על עירנות ומיקוד, ומניעה אותנו לפעולה ולפתרון בעיות. בניגוד לכך, כאשר החרדה מתמשכת ובעלת עוצמה גבוהה היא אינה מועילה ועשויה לפגוע בתפקוד שלנו ובמערכות היחסים החשובות לנו. במצב כזה מדובר על הפרעת חרדה.

מה הסימנים להפרעת חרדה ?
ישנם סוגים שונים של הפרעות חרדה. אדם אחד עשוי לסבול מהתקפי חרדה עוצמתיים שתוקפים אותו בהפתעה, ללא סימן מקדים; אדם אחר עשוי לחוש חרדה עזה במצבים חברתיים; אדם נוסף עשוי להיות חרד מנהיגה; ואחר עשוי להיות שקוע בדאגות שונות לאורך זמנים ממושכים.
למרות ההבדלים בין הפרעות החרדה השונות, ישנו מאפיין אחד המשותף לכולן: פחד עוצמתי או דאגה מתמשכת ממצבים שמרבית האנשים לא היו חוששים מהם.

תסמינים אופייניים להפרעות החרדה:
– תסמינים רגשיים: פחד, רגזנות, חוסר נחת
– תסמינים מחשבתיים: קשיים בריכוז, ציפייה להתרחשויות שליליות, שימת לב לסימנים של סכנה, בלאק-אאוט, דימויים מאיימים
– תסמינים גופניים: דופק מואץ, הזעה, כיווצים בבטן, נשימה שטוחה או מאומצת, כיווצי שרירים, עייפות וקשיים בשינה
– תסמינים התנהגותיים: הימנעות ממצבים ומקומות שבעבר לא היוו בעיה, התבודדות, התייעצויות מרובות עם רופאים או אנשים קרובים על הבעיה, שימוש בסמים ואלכוהול

מהו דיכאון?

כל אדם שסובל או סבל בעבר מדיכאון יוכל להעיד שלא מדובר על משהו דמיוני או ש"הכל בראש". דיכאון זה לא סתם להיות "בדאון". זוהי מחלה הנגרמת משינויים כימיים במוח, וככל הנראה גם מגורמים נוספים כגון גנטיקה, הורמונים, לחץ, אובדן של אדם קרוב, פרידה זוגית ומצבי חיים קשים.

תסמינים עיקריים לדיכאון:

  • תסמינים רגשיים: עצבות, חוסר אונים, אשמה, התפרצויות כעם וחוסר עניין והנאה.
  • תסמינים מחשבתיים: קשיים בריכוז, בקבלת החלטות ובזיכרון, מחשבות פגיעה עצמית.
  • תסמינים התנהגותיים: הסתגרות והימנעות מחברה, שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים (סמים, אלכוהול), החמצת ימי עבודה \ לימודים, ניסיונות לפגיעה עצמית.
  • תסמינים גופניים: עייפות וחוסר באנרגיה, כאבים בלתי מוסברים, שינויים בתאבון ובמשקל, שינויים בדפוסי השינה ובעיות מיניות.

כל אחד יכול לחוות מידי פעם אחד או יותר מהתסמינים הללו, ואף אחד מהם אינו מספיק בשביל לקבוע אבחנה של דיכאון. אבחנה של דיכאון מתקבלת במקרה של צירוף תסמינים ופגיעה באורח החיים של האדם במשך לפחות שבועיים. מדובר על מצב בעייתי שיש לקחת ברצינות. בנוסף לכך מדובר גם על תופעה נפוצה – 20% מן הנשים ו-12% מן הגברים צפויים לחוות אפיזודה של דיכאון לפחות פעם בחייהם, ללא קשר במעמדם הכלכלי והחברתי. בזמן דיכאון רוב תחומי החיים, אם לא כולם, נפגעים – יחסים זוגיים, חברות, עבודה, כלכלה… אנשים שחוו דיכאון פעם אחת הם בסבירות גבוהה יותר לחוות אפיזודות נוספות של דיכאון לאורך חייהם. אחת הבעיות עם דיכאון היא שמצב זה לעיתים רחוקות מאובחן. אנשים נוטים להגדיר את זה כ"מצב רוח רע שיעבור", או כ"תקופה חלשה". במקרים כאלה יש סיכוי נמוך שיינתן טיפול מתאים למצב.

החדשות הטובות

ישנן דרכים מועילות לטיפול בדיכאון, וברגע שזה אובחן יש אפשרות להעניק טיפול מתאים. ככל שמזהים את המצב מוקדם יותר, כך הטיפול יעיל יותר. כיום ישנן מספר גישות טיפוליות שנמצאו יעילות מבחינה מחקרית לטיפול בדיכאון. הגישה הנפוצה ביותר כיום לטיפול בדיכאון היא הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, שמתמקדת בשינוי דפוסי החשיבה השליליים של האדם והרחבת הפעילות שלו בחיים.

טיפים לדאגנים

train_of_thought

תמונה: Doug Webb – Train of Thought

 

דאגנות היא תופעה רווחת בחברה המערבית. הקדחתנות היומיומית, התחרותיות וההישגיות, עומס הגירויים שמסביבנו, כל אלו הם רק חלק משלל הסיבות לכך שאנו מוצאים את עצמינו מתוחים ושקועים מחשבות על העתיד לבוא ועל קטסטרופות אפשריות. סיבה מרכזית נוספת היא היכולת המדהימה שלנו כבני אדם לחשוב קדימה, לבנות תרחישים דמיוניים על דרכי פעולה אפשריות לאור סכנות עתידיות. היתרונות האדירים על שאר בעלי החיים שהדמיון שלנו העניק לנו משמש לא פעם כרב פיפיות. תרחישים שמעולם לא קרו רודפים אותנו, סכנות ומשברים הם תמיד במרחק מחשבה מאיתנו…

חלקנו נוטים לדאוג יותר מאחרים. הגורמים לכך עשויים להיות קשורים בסביבה בה גדלנו כמו גם בגורמים גנטיים. אם אתם מזהים את עצמכם כדאגנים המאמר הזה בשבילכם. אנו מציעים כמה טיפים מועילים ממבחר הכלים הקוגניטיביים-התנהגותיים שיעזרו לכם להפחית את הכאב שגורמת לכם הנטייה לדאגה:

לא "דאגנים" אלא "נוטים לדאוג" – דאגנות אינה תכונה. אין אדם שנולד דואג, בעיקר מכיוון שדאגה היא רצף של מחשבות מילוליות, והיא אחת מצורות המחשבה הנרכשות. למעשה מדובר באסטרטגיה להתמודדות עם אי-ודאות. כחלק מההתפתחות השפתית של הילד ולימוד סיבה ותוצאה נוצר כלי חדש המאפשר לילד לצפות את שיתרחש בעתיד. כולנו לומדים את זה. עם זאת חלקנו "נתפסנו" על האסטרטגיה הזאת כל כך חזק, עד כדי כך שהיא מיושמת באופן אוטומטי על שלל מצבים, שחלקם הגדול אינו מצדיק זאת. אם כך, הטיפ הראשון שלנו הוא: זיהוי השימוש באסטרטגיית הדאגה. הזיהוי יאפשר לכם להחליט אם זהו מצב שמצדיק שימוש בכלי זה, ולוותר על השימוש בו במקרה  שאינו חיוני.

יצירת "כלוב" לדאגה הלא מרוסנת – חישבו לרגע על הזמן והמאמץ שאתם משקיעים בדאגה יומיומית. כמה מועילה בשבילכם הדאגה ביחס לעלות שלה במונחים של זמן ומאמץ (וסבל לא מועט…) ? אם מצאתם שאתם בהפסד, נסו את הטיפ הבא: קיבעו לעצמכם "זמן דאגה יומי", חלון זמן של 15-30 דקות בו כל מה שתעשו בו זה לדאוג. בשאר הזמן, אם אתם תופסים את עצמכם דואגים, פשוט תגידו לעצמכם – "אדאג על כך בזמן הדאגה היומי". שימו לב שלא מדובר כאן על הדחקה, אתם רק דוחים את הדאגה למועד מאוחר יותר ומוגבל בזמן. בזמן הדאגה היומי תוכלו לחשוב על כל נושא שמטריד אתכם ולדאוג כאבת נפשכם. עם זאת, בתום הזמן חדלו מכך, דאגה חסרת רסן אינה מועילה.

ניסוי "החזאי" – מה הייתם עושים אם תחזית מזג האויר היתה צופה סיכוי של 2 אחוז לגשם ? האם הייתם לוקחים מטריה בצאתכם מהבית ? סביר להניח שלא. בהמשך לכך חישבו על מקרה בו דאגתם מאוד לגבי סוגיה כלשהי – לגבי תוצאות בדיקה, לגבי שיחת טלפון משמעותית, לגבי מבחן עתידי וכו'. האם התוצאה שממנה דאגתם התרחשה כמו שדימיינתם אותה ? סביר להניח שבמרבית המקרים התשובה היא – לא. הסיבה לכך היא שכאשר אתם דואגים, החשיבה שלכם מכוונת לתוצאה הגרועה ביותר, לקטסטרופה מושלמת. במציאות בדרך כלל הדברים קורים באופן אקראי על פי סבירות מציאותית. במילים אחרות כאשר אתם חושבים במונחים קטסטרופליים אתם חושבים על מקרי קיצון, ומקרי קיצון כשמם כן הם – קיצוניים ועל כן נדירים. אם כן תפרגנו לעצמכם בניסוי: חישבו על נושא שמדאיג אתכם ורישמו לפניכם את התוצאה ממנה אתם חוששים. בהמשך בידקו אם הדבר אכן התרחש כפי שדימיינתם. אם תמצאו שטעיתם בחיזוי, אל תדאגו, זה לא אשמתכם, זו הדאגה שמכוונת אתכם אל עבר הלא-סביר. בפעם הבאה שאתם חושבים לדאוג לגבי משהו, שאלו את עצמכם – מה סביר שיקרה ?

הדאגות כקרונות משא – ראשכם כבד מדאגות יומיומיות ואתם צריכים מנוחה ? נסו לדמיין את רצף מחשבות הדאגה כמעין קרונות משא על מסילה אין-סופית. שימו לב שלא כל המחשבות שלכם נושאות משא כבד. ישנן מחשבות קלילות ומשמחות, ישנן משעממות וישנן מוזרות וחסרות הגיון (כמו לכל אדם אחר). אנחנו חושבים כמה אלפי מחשבות ביום, ולא יתכן שכולן יהיו באמת חשובות.  אם כך אולי לא כדאי לעלות על כל "קרון מחשבה" שחולף. זהו את סוג המחשבה ושאלו את עצמכם, האם הקרון הזה נושא לאן שאני מעוניין להגיע ? אם לא, פשוט דמיינו כיצד רצף קרונות המחשבה פשוט חולפים להם, ממשיכים בנסיעתם לעבר האופק.

לא ניתן לכבות אש בעזרת אש – קרה לכם שדאגתם או חשבתם מחשבות לא רצויות וניסיתם להפתר מהן בכח המחשבה ? הדבר שקול לניסיון לכבות אש בעזרת אש – בדרך כלל התוצאה היא שריפה גדולה יותר. מאבק במחשבות שלכם הוא בדרך כלל לא מועיל ואפילו מזיק, הרי זה אתם שנאבקים בעצמכם. הכל מתרחש באותו מח ושני הצדדים יודעים את כל תחבולות היריב – כמו שחקן שחמט שישחק נגד עצמו. במילים אחרות, אין טעם במאבק מנטלי במחשבות מציקות ובדאגות. המאבק עצמו מחריף את המצוקה שלכם, דורש מכם מאמץ רב ומפית את מידת השליטה שלכם בנעשה בראשכם. אם כך, מה עושים אל מול טורדנות מחשבתית כזאת ? פשוט תצפו במחשבות הללו חולפות (בקרונות הרכבת) ואל תקחו חלק פעיל. סביר להניח שמידי פעם תעבור מחשבה "שתתפוס" אתכם, זה לגמרי טבעי. עם זאת, ברגע ששמתם לב לכך, פשוט תזנחו אותה. קחו נשימה או תעבירו את הקשב שלכם החוצה, ופשוט תנו למחשבות לדעוך מעצמן. להבה ללא חומר בערה שוכחת בסופו של דבר.

 

 

 

היפוכונדריה – חרדת בריאות

"הפעם זה אמיתי!" – היפוכונדריה והפחד ממחלות
מוצאים את עצמכם מוטרדים שוב ושוב ממיחושי גוף וסימפטומים שונים ולא מוסברים?, יש לכם ידע רפואי שלא היה מבייש סטודנט לרפואה בשנה חמישית?, זוכרים בע"פ את מלאי התרופות (המכובד) שיש לכם בארון?, – אולי אתם סובלים מחרדת בריאות, או בשמה האחר היפוכונדריה.
היפוכונדריה מאופיינת בעיסוק תדיר וחשש מפני מחלות קשות. הסובלים ממנה בדרך כלל רגישים מאוד לסימנים גופניים, ונוטים לפרשם באופן קטסטרופלי – כסימן למחלה קשה או סופנית. בעקבות כך הם פונים לייעוץ רפואי תכוף, מחפשים מידע ברשת על מחלות וסימפטומים ובאופן כללי מטים את קשבם למידע רפואי (או פסאודו-רפואי).
כתוצאה מן העיסוק הרב בנושא, יחד עם הפחד מן החולי, אותם אנשים סובלים מחרדה מתמשכת ושוקעים לא מעט בדאגות. עיסוק זה גורם לעוררות פיזיולוגית מתמשכת, שבעצמה מייצרת סיפטומים – רעשי גוף, שמתפרשים כסימנים למחלה נוראית. כך נוצר מעין מעגל שקשה לשבור אותו, ומביא לפגיעה בתפקוד ובאיכות החיים.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נמצא כיעיל ביותר בהתמודדות עם היפוכונדריה, ומתמקד במתן מידע רלוונטי, שינוי הפרשנות שהאדם נותן לסימפטומים, הקניית כלים להתמודדות ושינוי דפוסי התנהגות בלתי מועילים.